<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סימן רנ"ז</h1>
<h2>דף כב.</h2>
שמתיה ומת בשמתיה כדמסיק פ' גט פשוט [קע"ד ע"ב] ופ' שום היתומים [כ"ב ע"א] שלחו מתם שמתוה ומת בשמתיה הלכתא כר"ה ברי' דרב יהושע דמפרש טעמא דאין נזקקי' לנכסי יתומי' משום צררי והכא ליכא למיחש כיון דשמתי' ומת אבל כשחייב מודה לא פסקי' הלכתא בקטנים דאימור פרעי' וקנוניא היא על בניו ועל אשתו דאפי' למ"ד אין אדם עושה קנוניא על בניו ה"מ בשעת מיתה אבל בריא חיישי' לגבי קטנים אבל לגבי גדולים קיי"ל דאפי' מע"פ גובה מן היורשי' כדאי' פ' [גט פשוט קע"ו ע"א] וכן בכפר ועמד בדין ונתחייב נמי לא משתעבדי עד דגדלי ומיהו אהני עמד בדין לטרוף מן היורשי' או מן הלקוחות לכ"ע אפי' מע"פ דאשתעבד נכסי מחיים אבל בלא שבועה לא מהני למגבי מיתמי.
